מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צם
שורש וגזרה	צ־ו־ם , גזרת נע"ו/י
בניין	פָּעַל (קַל)

1. נמנע מלאכול ועפ"ר גם לשתות.

   • ”וַיִּסְפְּדוּ, וַיִּבְכּוּ, וַיָּצֻמוּ, עַד הָעָרֶב...“ (שמואל ב׳ א, פסוק יב)
   • ”וַיֹּאמֶר-בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה...“ (שמואל ב׳ יב, פסוק כב)
   • ”וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם“ (נחמיה א, פסוק ד)
   • ”...וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם...“ (אסתר ד, פסוק טז)
   • "הנודר שיצום בשבת, או ביום טוב-חייב לצום, שהנדרים חלות על דברי מצוה כמו שביארנו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק ט')
   • "וְאִם מֵאֵן אדני בית המלון לָתֵת מאומה, אז צַמְתִּי וְרָעַבְתִּי..." מנדלי מוכר ספרים, "האבות והבנים", עמ' 86

• פועל מקראי, מקביל גם בשפות שמיות נוספות, כגון: ארמית- צוּם, ערבית- صَامَ (קרי: צָאמָ), וכן באוגריתית- ẓm.

• אנגלית: fast‏‏‏‏

• צום
• תענית

השורש צום
השורש צ־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"/י. נטיות הפעלים [עריכה] צ־ו־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל צָם צָם יָצוּם צוּם לָצוּם נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל